אפרת היא אופה. בזמן שאנשים רגילים עושים דברים רגילים אפרת התסיסה שמרי בר במטבח שלה עירבבה אותם עם שמונת אלפים סוגים של קמח, לשה, התפיחה, אפתה, זרקה, טעמה, הזמינה ספרים מאמזון, למדה את הכימיה של האפייה ואת השיטות העתיקות לאפיית לחם, התסיסה, התפיחה בסלסלאות קש, אפתה בתנור אבן- ככה במשך שנתיים.
בסוף היא הצליחה להגיע למתכון שלה לאפיית לחם המחמצת המושלם שמכיל את השילוש הקדוש של בריא-יפה-טעים. את הלחם הזה היא מכינה במאפיית שאור בבית העמק.אני לא טעמתי אותו (עדיין) (בית העמק?!) אבל לפי מה שאומרים הוא בן האלוהים האמיתי.
אממה, עם כל הקדושה הזאת,
אני פורשת כאן שלוש ההתלבטויות שעלו בזמן העבודה אתם מוזמנים לעשות שימוש חופשי במסקנות, רק שימו לב שאתם עלולים למצוא את עצמכם נכנסים לרכב ונוסעים עד בית העמק רק כדי להניח את הידיים על הלחם הזה. ראו הוזהרתם. בית העמק זה רחוק.
1. אז מה עושים עם דף הבית?
מה שמים בפרונט? יש כל כך הרבה במה להשוויץ אז במה כדאי לבחור?
אפשר להשוויץ בגליל. אפרת עברה מכפר סבא לקיבוץ בית העמק. אל המאפיה קטנה מגיעים אליה מכל האזור ובבקרי שישי מבקרים מכל הארץ. זוהי פינת חמד גלילית הישר לטעמם של תיירים מעומקה של תל אביב. אני רואה בקלות דף בית בסגנון הדף הזה של נופי גונן
אפשר להשוויץ באפרת. אפרת היא אופה. את הלחם היא אופה מידי יום במו ידיה. בעידן הנוכחי של שפים סלבריטאים אפשר היה בקלות לשים את אפרת בדף הראשי. משהו כמו האתר של חיים כהן :
אצל אפרת לא היתה שאלה. בוחרים בלחם.
הלחם הוא הסיפור.
לא האופה.
לא הגליל.
לא הקיבוץ.
וכך נראה דף הבית.
מה אפשר לקחת מזה? אי אפשר לקחת מזה כלום. אין תשובה אחת לשאלה מספר אחת. אבל חייבים לשאול את השאלה. וחייבים לענות עליה בכנות.
2. דף פאק? ברצינות?
כן, כן. הומור של בוני אתרים. פאק זה בעצם faq שזה Frequently asked questions
לא דף שתמצאו בהרבה אתרים של מאפיות אבל לנו הוא היה מאוד חשוב. למה?
– כדי להקל על החיים.
אפרת, כאמור, רוצה להתמקד באפיה ולא במענה טלפוני. דף אחד שמרכז את כל השאלות ואפשר להפנות אליו את הפונים- זה מעולה.
– כדי להיות נוחים למשתמש.
כל העניין בכתיבה לרשת זה להגיש את המסרים בצורה שתהיה נוחה לקוראים שלך. שאלות ותשובות זה פורמט נוח להפליא כי הוא מחקה את הלך המחשבה של הקורא הסקרן.
– כדי לתאם ציפיות.
למשל: אנשים מורגלים להגיע למאפייה ולראות 30 סוגים של לחמים שהם יכולים לא לקחת. אצל אפרת זה אחרת. כתגובת נגד לתרבות השפע, או פשוט בגלל שהיא עושה את הכל לבד ובעצמה- בכל יום יש שלושה סוגי לחמים. בימי שישי יש יותר.
היה לנו חשוב להגיד את זה. חשוב שהם ידעו מראש. ולכן השאלה הראשונה בדף הפאק היא "האם בכל יום יש את כל סוגי הלחמים?" לא. אין. תתמודדדו. (נו טוב, התשובה באתר מנוסחת קצת אחרת) דף פאק מאפשר לתאם ציפיות.
מה אפשר לקחת מזה? תעשו פאק. באמת. תעשו.
3. בשבח הקונקרטיות
זו מסקנה שחוזרת אלי פעם אחר פעם. לדבר בגדול זה לא מספיק. צריך לדבר ספציפית.
אפשר להתפלסף ארוכות על האג'נדה של אפיה מסורתית, על הבחירה בצימצום, על החיבור ליסודות הבסיסים של הקיום האנושי. אבל בסוף לא מספיק לדבר בגדול צריך להדגים בקטן.
הנה ההדגמה שלנו:
לחם כוסמין: 85% קמח כוסמין אורגני, קמח חיטה, מחמצת, מלח.
בלי סוכר. בלי שמן. בלי שמרים תעשייתיים.
שאלות?
אפילוג
היום יש לאפרת מקום להפנות אליו את כל הפונים והיא יכולה להמשיך למלא את בית העמק בניחוח לחם טרי ואילו אני יושבת מול המחשב ואוכלת לחם אחיד מהסופר. כמה עצוב. (מה בית העמק, מה?!)
זה האתר של מאפיית שאור. תבלו.
ואם אתם רוצים לקבל עדכון במייל על הפוסט הבא, הרשמו כאן.